במאי הקולנוע מתן יאיר, מספר על הזכרונות מהמורים מימיו בחטיבת הביניים

מתן יאיר, במאי ותסריטאי הסרט “פיגומים”, סופר וכמובן מורה, משתף בטקסט קצר ופיוטי בזכרונותיו ממוריו בחטיבת הביניים.

בחטיבת הביניים בית הספר היה לי למקום בטוח שבו ידעתי שהשיעור יתחיל בשמונה וחצי, שהמורים יגיעו, שנלמד, שתהיה הפסקה, תלבושת אחידה, שיבחרו אותי בכוחות.

הייתי זקוק לזה באותם ימים. הייתי יושב בשורה הראשונה מביט מקרוב במחנכת אביבה כהנא, שתמיד הייתה בקו השולחן שלי כשדיברה לכיתה. הייתי משאיל לה סרטי וידיאו פיראטיים שהקלטתי בווידיאו השני שהיה לנו בבית מאז שסבתא שלי עברה לגור איתנו. אם מישהו היה מפריע וראיתי שהיא תשושה הייתי אומר לה שתכף סוף השבוע או שמפריעים לה כי חם או כי זה סוף היום ושזה לא בגללה.

אהבתי את סרגיי המורה להתעמלות שהגיע מברית המועצות ורצה ללמד אותנו הדיפת כדור ברזל ואתלטיקה אבל אנחנו רצינו כדורגל. הוא ניסה להשתלט עלינו ולא נתנו לו. הייתי מביט בשעון העצר שהיה סביב צווארו ובשערות החזה הלבנות שלו והצטערתי.

בתיכון בשיעור תנ”ך לקראת חג הסוכות הזמין אותנו המורה יהודה כחלון שהיה מסורתי ולקוי ראייה לבקר אותנו בסוכה שלו. רק לאחר שראיתי את מבטו המופתע כשדפקתי על דלת ביתו רגע לאחר שהתעורר משנת הצהריים, הבנתי שרק אני דמיינתי את המפגש הזה בין מורה לבין תלמידו מתחת לסכך שבסוכה.

המפגש בין מורים לבין תלמידים תמיד סיקרן אותי. הבית שממנו מגיע התלמיד לבית הספר והבית שממנו מגיע המורה למסדרונות, לכיתה, לשיעור. ויחד עם הסקרנות הזו מלווה אותי הידיעה או ההבנה שלא תמיד יש לכל אחד מהם בית. ואז השיעור הוא לא רק שיעור והחומר הוא לא רק חומר והכיתה היא לא רק כיתה.