מכתב פרידה ממורה אהובה

ליאורה אור, מחנכת ומורה לספרות ועברית בתיכון עירוני ה' תל אביב, המלמדת כבר למעלה מ-20 שנה, נפרדת באהבה ממורתה האגדית שפתחה בפניה את הדלת לעולם החינוך.

השנה מלאו 10 שנים מאז הלכה לעולמה מורתי אילנה פישמן, יהי זכרה ברוך, המחנכת שלי בביה"ס גאולה, ולאחר שנסגר, מורתי לתנ"ך בתיכון עירוני ה' תל אביב. אילנה הכירה את חלומי מילדות לעסוק בחינוך והוראה ועודדה אותי להגשים חלום זה. יתרה מכך-אילנה היתה מורה לחיים והיוותה מקור השראה בזכות היותה אישיות משפיעה בעלת עוצמה אדירה ומורה משכמה ומעלה. מצ"ב שילוב של שתי רשימות שכתבתי לקראת ימי אזכרה שנתיים במהלך העשור:

אילני, האמא הרוחנית שלי,

באחד בספטמבר 1977, היום שבו הפכת להיות המורה והמחנכת שלי, החל סיפור האהבה שלנו.

ומאז את כאן, חלק בלתי נפרד ממציאות החיים שלי, לא הולכת לשום מקום.
במשך כל שנות עבודתך, בתפקידים השונים במסגרת החינוך וההוראה: מורה ללשון, מקרא וספרות, מחנכת; רכזת חברתית, סגנית מנהל, ושורה של תפקידים שאותם מלאת במסגרת היותך בהנהלת בית הספר; הוכחת ויעידו עליך תלמידיך, שתמיד, באופן סמלי, נציגים משמשים להם לעט ולפה: ש"מורה טוב הוא מורה לחיים", ובמציאות הנשלטת על-ידי קליפים וסיסמאות, במה שקשור בך אין זו סיסמה. את האימא הרוחנית שלי וכך תישארי בלבי לנצח.

כאשר אני צריכה לספר לתלמידים שלי על אהבת הארץ, אני מביאה אותך כדוגמא: איך בטיול השנתי שערכנו אתך, כשהיית מחנכת שלי בכיתה יוד, הסקתי בהתפעלות מספורייך, שביקרת במקומות רבים בעולם, אבל את הדגשת: "קודם חרשתי את הארץ לאורכה ולרוחבה!"

אילני, מרגע שנפשי נקשרה בנפשך, ליווית אותי ולא עזבת, האהבה שלך תחסר לי, לכולנו. את מהווה דוגמא ומופת לכל אוהבייך ואהובייך. כל החברות והחברים שלך שמקיפים אותך, את האור שלנו, את חיזקת את כולנו בכוח שלך, שלא תמיד הבנו מאיפה את לוקחת אותו, מה שתמיד הרגיע אותנו זו הידיעה שכשיכולת נסעת וראית עולם, כמו שרצית.

אני חושבת עליך בכל יום שעובר ומספרת עליך לחבריי המורים וכמובן- לתלמידיי.
אַּתְּ המורה שלי לחיים וזה לעולם לא ישתנה. תמיד ידעתי למה.
לעומת זאת, אני מתנצלת-לקח לי עשרים שנה (!) להבין מדוע הייתי אחת מהתלמידות לחיים.
תודה על שבחרת בי.
היית מאמינה? לפני כשבוע גם אני זומנתי למפגש עם כתה אהובה שסיימה לפני 16 שנה (טוב לא 30 שנה-אבל גם זה משהו…), וגם אני מתחילה ללמד אחים של; ותלמידים שלי מתחילים להינשא ולהיות הורים לתינוקות. היו זמנים ששמעתי ממך ומחברותייך-מורותיי על מפגשים כאלה וְ-"עכשיו אני"-כמאמר השיר.
גם אני כבר מורה ותיקה, יחסית, בחדר המורים, מורה שקולטת בשמחה מורים צעירים, ומשתדלת לסייע להם, וכפי שאמר אחד המקסימים, יש לי עדיין ברק אמיתי בעיניים.

תמיד אזכור אותך יפה, תרתי משמע, אצילת-נפש וגאה, רחבת-לב, צמאת-דעת,
אוהבת ונדיבה,

את בשבילי:
המורה שלי, האמא הרוחנית שלי,
חברת הנפש שלי, אהובת לבי, אילני,
זכיתי שתהיי תמיד אתי מורשתי.

ליאורה.