מורים טובים הם מורים לחיים, אנשי ונשות חינוך שלימדו אותנו ומלמדים את ילדינו, הדור הבא, הרבה יותר ממערכי שיעור, אלא דואגים לחינוך, לערכים ולהעצמה אישית – כל אלה משפיעים על ילדינו, עלינו ועל החברה כולה לשנים רבות.

ביום המורה השנתי יש לנו הזדמנות קטנה להעניק להם חזרה – למורים מן העבר שהשפיעו עלינו ולמורים שמשקיעים מעצמם כיום, הזדמנות להראות שאכפת לנו מהעבודה הקשה, מכך שהם מקדישים ומקדישות – ימים כלילות – כדי לתת מעצמם לדור הצעיר.

אספנו עבורכם כמה רעיונות מיוחדים שיעזרו לכם לחגוג איתם ועבורן את יום המורה השנתי:

• צרו אלבום כיתתי מלא אהבה:

מתנה שהיא גם הזדמנות לשתף את ילדי הכיתה בחגיגה קולקטיבית! בחרו מחברת/יומן – מה שתעדיפו – עם כריכה עבה וצבעונית, והזמינו את חברי הכיתה לכתוב, לצייר, להדפיס תמונות או להדביק זכרונות ולציין דרך אמנות, תמונות והקדשות את הייחוד של המורה בחיי התלמידים.

 

• כתבו מכתב אישי:

אין כמו מכתב אישי ומקסים כדי להביע את הערכתכם למורה מיוחד, גם אם עברו שנים רבות, זכרון של מורה מיוחד מעולם לא עוזב אותנו – אתם יכולים למסגר מכתב שכתבתם בעצמכם, ליצור שיר בחרוזים או לבחור בדרך יצירתית במיוחד שמציע אתר יום המורה – לשלוח מכתב וסמס אונליין דרך האתר בחינם, היישר לסלולרי ולדואר האלקטרוני של המורה האהוב עליכם לאורך השנים תארו לכם את ההפתעה לה יזכה המורה המאושר! רק הוסיפו הקדשה אישית והמכתב כבר בדרך אליהם!

• השקיעו בכוס קפה מעוצבת:

תודות לפינטרסט ולאתרים שונים ברשת, כולנו הופכים לאמני “עשה את זה בעצמך” מדי פעם או לפחות זוכים להשראה לרעיונות מעוצבים. אם אתם נהנים מפרויקטים של יצירה, אתם יכולים להשקיע ולהכין בעצמכם כוס מעוצבת אישית בעזרת טוש לא מחיק, כוס בצבע חלק ותנור. איך עושים זאת? כותבים עם טוש “שארפי” או טוש על בסיס שמן הקדשות אישיות על הכוס, למשל: “שיהיה לכם יום קל עם קפה חזק!”, “להתעורר לתלמידים שאוהבים אותך!” וכו’ ושימו את הכוס בתנור על 180 מעלות למשך חצי שעה. התוצאה: כוס מעוצבת שמהווה זכרון של תשומת לב ואכפתיות!

• הפיצו את הבשורה בפייסבוק:

אם אתם רוצים שכולם ידעו עד כמה המורה שלכם חשוב לכם – התארגנו עם עוד הורים בכיתה ודאגו לפרסם על קיר הפייסבוק של המורה האהוב עליכם שלל ברכות ותשבוחות על היכולות המרשימות, ההשקעה, הדאגה וכל התכונות שהופכים אותם למורים לדוגמה ולמופת! או לחלופין, מצאו את המורה שהשפיע עליכם בעבר ושלחו לו הודעה מרגשת שתזכיר לו כמה הוא השפיע עליכם לטובה!

• אפו מאפה מעשה ידיכם:

אין דרך מתוקה מזו להביע הערכה למורה מתוק! עוגת שוקולד מצוינת, עוגיות שתוכלו לחלוק גם עם המשפחה או אפילו קאפקייקס מעוצבים – כולם מתאימים למשימה, הכל תלוי ברמת הידע שלכם במטבח. בכל מקרה, התוצאה הסופית תותיר את המורה שלכם עם טעם מתוק בפה ותחושה מיוחדת בלב.

 

ישנם עשרות דרכים לחגוג את יום המורה השנתי, גם אם שכחתם איך זה לשבת בכיתה ועברו מאז שנים רבות, אך העיקר הוא למצוא את הדרך המתאימה ביותר עבורכם, בה תוכלו להעביר לאנשי ונשות החינוך את ההוקרה על ההשקעה שלהם ושלהן לאורך השנה ואת החותם שהותירו בכם!

מצאתם בכתבה השראה לחגיגת יום המורה? יש לכם רעיון מיוחד משלכם? נשמח אם תשתפו אותנו בעמוד הפייסבוק שלנו!

מאיר שלו, מהסופרים המוצלחים במדינת ישראל, משתף בסיפור המרגש של פרופסור דרור שדה והמורה לטבע יעקב איצקוביץ’:

לפני שנים פגשתי אדם מיוחד במינו, פרופ’ דרור שדה ז”ל. פרופ’ שדה היה פיזיקאי ואני שאלתי אותו מדוע בחום בתחום הזה.

הוא סיפר לי סיפור מעניין: בשנת 1943 הוא היה תלמיד כיתה ג’ ב”בית הספר לנערים עובדים” בחיפה. היה להם שם מורה לטבע ששמו יעקב איצקוביץ. במשך שנה תמימה לימד המורה איצקוביץ את כיתה ג’ ב”בית הספר לנערים עובדים” בחיפה רק על צמח אחד, ששמו העממי הוא “אל תיגע בי” ושמו המדעי הוא “מימוזה ביישנית”. לצמח הזה יש תכונה מעניינת: עליו נסגרים במהירות כשנוגעים בו כדי להרתיע את הבהמה שרוצה לאוכלו, וגם בתנאי שרב ובמשך הלילה. ובכן, במשך שנה תמימה, שנת הלימודים 1943 כולה, למדו ילדי כיתה ג’ של “בית הספר לנערים עובדים” בחיפה רק דבר אחד – את התנהגותה של המימוזה הביישנית. הם גידלו אותה בחדר הטבע, טיפלו בה, השקו אותה, צפו בה וחקרו אותה. המורה יעקב איצקוביץ גם הוציא אותם אל הכרמל לעקוב אחריה במקום חיותה הטבעי.

פרופ’ שדה סיפר לי שאיצקוביץ מינה אותו להיות האחראי על כיבוי האור בחדר הטבע, וכך הוא הבחין בדבר מענין – שאופן הסבירה של העלים בלילה שונה מסגירתם באור יום. לא אכנס לפרטים, אבל המורה בדק ומצא שמדובר בתגלית של ממש ודרג לפרסמה בעיתון מדעי.

“בכיתה ג’ ההיא היינו שמונה תלמידים”, סיפר לי פרופ’ שדב, “שלושה נעשו מהנדסים, שתיים היו למורות, אחד משפטן ושניים פרופסורים באוניברסיטה. אני מאמין שיעקב איצקוביץ תרם לכך תרומה של ממש”.

“האם מישהו מכם עסק בבוטניקה?” שאלתי.
“לא” הוא אמר, “אנחנו לא למדנו ממנו בוטניקה, אנחנו למדנו ממנו לחקור וללמוד ולגלות”.

“והמשכתם ללמוד איתו גם בשנים הבאות?”

“לא,” אמר פרופסור שדה, ” בסוף אותה שנה התלוננו כמה הורים שהמורה יעקב איצקוביץ לימד אותנו רק על צמח אחד ולא הספיק את כל תוכנית הלימודים, ומנהל בית הספר פיטר אותו”.

המימוזה הביישנית בפעולה: http://www.youtube.com/watch?v=g0LFBM3hOLs

יעקב בורק, איש עסקים, סופר ופעיל וחברתי, מספר על המורה שהשפיעה על חייו:

בשנת 1946 ניסו הורי, ניצולי השואה, לעלות לישראל אך נתפסו וגורשו על ידי הבריטים לקפריסין, שם נולדתי.
בשנת 1948 עלינו לישראל לדירת חדר ביפו שבה חלקנו מטבח ושירותים עם עולים כמונו. כשהייתי בן 6 עברנו לחולון ולמפגש החשוב ביותר שהיה לי בחיי עם דמות חינוכית שלא הייתה אחד מהוריי.

הייתה זו שרה רובינשטיין המורה שליוותה אותי כמחנכת (והייתה ראויה לתואר) מכיתה א׳ ועד כיתה ו׳. מעטים זוכים היום לניסיון המיוחד של מורה יחיד המלווה אותם לתקופה כל כך ארוכה אך בשנות החמישים הדבר התאפשר. שרה הצליחה להקנות לי את התחושה שהעולם מלא אפשרויות והסקרנות היא הכלי החשוב ביותר שיכול להוביל אותנו לגלות אותן. אני זוכר שיעורי חשבון אך גם שיעור אחד שבו הביאה שרה פרימוס ישן ורקחה יחד איתנו, התלמידים, ריבת תפוזים כי ״מי יודע מתי בחיים נזדקק למיומנות זאת״.

ביקרתי בביתה פעמים רבות ואפילו היום אני זוכר את שמות ילדיה, עמי ואדם, כאילו שהיו אחי הגם שמעולם לא התרועענו על רקע גילם הבוגר.

ואמנם, יותר מפעם אחת מצאתי עצמי קורא לה אמא בנוכחות ילדים אחרים בכיתה ומבקש לקבור עצמי ממבוכה. היא רק חייכה בחיוך שקיוויתי שמשמעו: ‘תודה על המחמאה’.